יש בי אהבה - Music

בניון נולד בשנת 1975 בעיר באר שבע. כבר מגיל צעיר החל לגלות עניין רב במוזיקה והיה שר ומנגן עם אביו ואחיו. תוך כדי כתיבת המוזיקה התפרנס בניון מעבודות בשיפוצים וחסך כסף להפקת אלבומו הראשון. בשנת 1999 הוציא בניון את אלבומו הראשון "רק את" בעיבודים ובהפקה מוזיקלית של חברו נדב ביטון. לאחר הקלטת מספר סקיצות שלח אותן בניון למיכה שטרית אשר החליט להפיק את האלבום. האלבום זכה להצלחה גדולה עם מכירות של יותר מ- 40 000 עותקים והתפרסמו ממנו השירים "כשאת עצובה" "מורה לחיים" "אולי הפעם" ו"יש לי חלום". בסוף 1999 הוציא בניון את אלבומו השני "אותו מקום אותה הרוח" גם הוא בהפקתו של מיכה שטרית. את שירי האלבום עיבדו בעיקר אמנים המזוהים עם סגנון הרוק כשטרית ברי סחרוף וז'אן פול זימבריס. האלבום זכה להצלחה פחותה מקודמו והלהיט הגדול ביותר ממנו היה "שמחות קטנות" ששר בניון בדואט עם שטרית. בשנת 2001 זכה בניון בתואר תגלית השנה בטקס "נוצת הזהב" של אקו"ם. בשנת 2002 הוציא בניון את האלבום "שלכת" עליו עבד במשך כשנתיים. בניון כתב והלחין את רוב שירי האלבום ועיבד אותם יחד עם נדב ביטון ושמואל דניאל. השיר המפורסם ביותר מן האלבום היה שיר הנושא "שלכת" אשר זכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו. כעבור כמעט שנתיים נוספות ללא פעילות הוציא בניון בדצמבר 2003 את הסינגל "ניצחת איתי הכל" ובעקבותיו בינואר 2004 את האלבום באותו שם. שיר הנושא זכה להצלחה במצעדי הפזמונים והיה ללהיט הגדול ביותר באלבום. אחריו יצאו גם הסינגלים "שלום אישה" ו"ימים בהירים". גם את אלבום זה עיבדו נדב ביטון ושמואל דניאל יחד עם ליאור שושן ואודי תורג'מן. בכתיבת השירים השתתף אסף אטדג'י. בשנת 2005 הוציא גידי גוב את אלבומו "בקצה ההר" בו כתב והלחין בניון את רוב השירים. בין היתר כתב לאלבום את "מי תרצי" "בקצה ההר" "בית ישן" ו"הליצן העצוב". במרץ 2005 זכה בניון בפרס אקו"ם על השיר "ניצחת איתי הכל". כשעלה לבמה מחה על התמסחרותה של תעשיית המוזיקה תוך שהוא מוותר על הפרס היוקרתי ותורם אותו לנזקקים. כחודש לאחר מכן הודיע על פרישה מהופעות על הבמה ובאמצעי התקשורת והסביר זאת בתחושת המיאוס שיש לו מתעשיית המוזיקה אך הבהיר כי ימשיך לעסוק ביצירה מוזיקלית באופן עצמאי. במשך כשנה אכן התנזר בניון מהופעות ומפעילות מוזיקלית אך בפברואר 2006 שב לפעילות עם האלבום "הכל עד לכאן". האלבום יצא תחת הלייבל "נבל עשור" שהקים בניון בעצמו כחלק ממאבקו בחברות התקליטים ובמפיצים. גם באלבום זה שיתף פעולה עם נדב ביטון ושמואל דניאל בעיבודים ועם אסף אטדג'י בכתיבה. מתוך האלבום יצאו הסינגלים "הכל עד לכאן" "שיגרה" ו"עיניה". בשיר "נשמתי" שמופיע באלבום התארח הפסנתרן היהודי-אלג'יראי מוריס אל מדיוני. בנובמבר 2006 שב להופיע עם המופע "הכל עד לכאן". ב-25 ביולי 2007 יצא אלבום נוסף של בניון "אלוף בשחור הרהורים ". אלבום זה מכיל יצירה מוזיקלית אחת בת כ-40 דקות שניתן להגדירה כ"אופרת רוק בסגנון ערבי מסורתי". מהאלבום שגם הוא הופק ושווק באמצעות "נבל עשור" יצא הסינגל "אלוף בשחור". בתחילה נמכר האלבום אך ורק בהזמנה ישירה אך כעבור שנה הוא יצא להפצה גם בחנויות הדיסקים דרך חברת התקליטים "התו השמיני". בשנת 2007 הגיש עמיר בניון תביעה נגד חברות התקליטים "הליקון" "הד ארצי" ו"התו השמיני" נגד הפדרציה הישראלית לתקליטים ונגד אקו"ם. לטענתו התמלוגים שהיו אמורים להיות מועברים אליו הועברו לחברות התקליטים בצורה לא חוקית. בתחילת 2008 יצא בניון למסע הופעות "טריו" בו מופיעים על הבמה הוא נדב ביטון ושמואל דניאל. באותה שנה הקליט את מילות "התקווה" ללחן חדש כשברקע קטעי רדיו הנוגעים למציאות הישראלית ושלח את השיר בליווי מכתב אישי לשרי הממשלה. באפריל אותה שנה הוציא לרדיו את הסינגל "עומד בשער" ולקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל במסגרת המיזם "עוד מעט נהפוך לשיר" הלחין והקליט שיר בשם "גבורה" שכתב רס"ן רועי קליין מקבל עיטור העוז. ב-24 בספטמבר 2008 יצא אלבומו עומד בשער לו קדמו הסינגלים "עומד בשער" הדואט "נדבר מחר" עם אבי עברי ו"דרך". באלבום עשרה שירים ובהם "לא כחול לא לבן" שיר מחאה נגד התנהלות הממשלה המבוסס על שיר הילדים "כחול ולבן זה הצבע שלי". בפזמון כתב בניון "זה לא כחול ולא לבן זה לא הצבע שלי לא צבעי אדמתי לא דמותי. לא מזכיר לי את עצמי" בניון נישא ב-2005 לחברתו מרים גולן וכעבור כשנה נולד בנם הבכור. השניים מתגוררים בירושלים. בתקופה שלאחר אלבומו השלישי החל בניון בתהליך של חזרה בתשובה ובשנת 2004 היא הגיעה לשיאה כשהוא החל בתהליך התקרבות לחסידות חב"ד. את חוברת האלבום "עומד בשער" סיים בניון בקטע מתוך כתביו של מנחם מנדל שניאורסון מנהיגה האחרון של חסידות חב"ד. read less